פיצה בזילקום בעיר / נעה יעקובוביץ
כמו עכבר הכפר שמגיע לעיר, כך אחותי ובעלה שמגיעים מכפר הס לתל אביב: הם מתלוננים על הפיח והעשן, מסוחררים מחיפוש החניה וצוחקים על שני העציצים שקוראים להם גינה אצלנו בבניין. אבל כשאני שואלת איך הפיצה אצלם בכפר, מגיע תורי לצחוק. "את הפיצה שלנו צריך להזמין מרחוק והיא ממש מעפנה", מספר עודד וקרן אחותי מוסיפה, "יש לה טעם לוואי של רוטב עגבניות מהול באבקת מרק עוף."
בניגוד לפיצות שלהם, שתי הפיצות שאנחנו מזמינים מבזילי.קום מגיעות חמות וריחניות, ואנחנו מתנפלים על פיצה אנטי פסטי עם פלפלים, חצילים, בטטות, בולגרית ואורגנו.
"אף פעם לא אכלתי פיצה כזאת דקה", מודה קרן, "הבצק ממש על גבול הטורטיה והיא מיוחדת במינה". גם עמית חבר שלי, לא מחסידי הפיצה הדקה, אבל את זו של פיצה בזיליקום הוא אוהב: ירקות האנטי פסטי קלויים וטעימים, הכמויות נדיבות והבצק בקצה הפיצה להיט: הוא מכיל גבינה ורוטב עגבניות, משובץ שומשום ולא מותיר לנו ברירה אלא לסיים כל משולש עד סופו.
עם המשלוח אנחנו מקבלים גם שקיות סטנדרטיות של תבלין לפיצה, קופסאות קטנות של רוטב עגבניות שכולנו מאוד נהנים לטבול בו את הפיצה וקופסאות של פסטו. עודד מכריז ש"פסטו זה רק לאלה שמתים על זה" ואני מזדהה כקהל היעד המדובר. אהבתי את הרעיון של להציע ממרח פסטו בצמוד לפיצה, את הביצוע קצת פחות הוא השאיר אותי עם טעם לוואי מטורף של שום.
על הפיצה השניה, פיצרלה – מוצרלה עם רוטב עגבניות בזיליקום, בחרנו תוספות של פטריות ופטה על חצי אחד וטונה וזיתים ירוקים על החצי השני.
לאחר הטעימה אני שוקלת לאמץ את הפטה כתוספת המועדפת עלי, והטונה, בחירתה של קרן, שבהתחלה היתה בעיני תמוהה, בהחלט השתלבה מצוין עם הגבינה והבצק. הפיצה מתקררת מהר, ככל הנראה בגלל דקותה, אבל ארבעתנו כבר מפוצצים ושלושה משולשים נותרים בקופסא יתומים.
"מה הבעיה?" אני מיד מציעה רעיון לעכברי הכפר, "תפתחו פיצריה במושב בעצמכם." לרגע אני שוכחת שהם עסוקים בלגדל ולמכור חסות אורגניות, ברוקולי, קישואים ועוד. "יש הבדל בין התוצרת שלנו למה שתקני בסופר", משוויץ עודד, "כשאנחנו עושים שלוש ערוגות ולא חמישים דונם, כל כרובית יוצאת מעולה."
אני מכינה לכולם תה, עם נענע מהערוגה של קרן ומציעה להם מקינוחי הבית של בזיליקום, מוס שוקולד מגניב, מכוסה רוטב שוקולד ועוגת גבינה, שמזכירה לעודד "מוס וניל עם פירורים למטה". "זה כמו להגיד שמוס השוקולד הוא עוגת שוקולד", הוא מסביר ואומר שעוגת הגבינה נחמדה ולא יותר, ואילו מוס השוקולד מפתיע, בעיקר משום שמדי פעם צצים בו שברי אגוזים וטעמו בהחלט עושה לנו נעים בלשון.
"את רצינית?" שואלים בני המושב כשאני מספרת להם שהסלוגן של בזילי.קום הוא "אכלתי שפיץ קיבלתי בלבלה". "לגמרי", אני עונה, אבל לא התבלבלנו בכלל- פיצה בזילי.קום היא אחת הטובות!
תפריט
